בנקים מוחזקים כנושים מקצועיים אשר יודעים לדאוג היטב למקסום זכויותיהם שלהם כנגד חייבים, אלא שבמקרה שבפנינו, נראה כי בנק הלך צעד אחד רחוק מידיי, תוך שהוא זוכה לביקורת מבית משפט וגם מחוייב בהוצאות לטובת לקוחת המשרד אשר יוצגה על ידי עורך הדין טל קדש. בני משפחתו הסתבכו בחובות עסקיים לבנק מזרחי ולנושים נוספים כתוצאה מקריסת חנות מכולת קטנה.
בני המשפחה, הורים בשנות השבעים לחייהם, מתגוררים מאז ומתמיד ולאורך כל שנות נישואיהם, בדירה צנועה בבת ים הרשומה ע"ש הבעל. את הדירה קיבל הבעל בירושה מהוריו עוד בשנות השבעים.
עוד לפני ההסתבכות העסקית, היתה רשומה משכנתא על הדירה לטובת בנק מזרחי. לאור ההסתבכות העסקית של הבעל, ניטלו מספר הלוואת מבנק מזרחי אשר לא הוחזרו על ידי הבעל, רעייתו ובנו אשר היו לווים ו/או ערבים לנטילת ההלוואות. בשנת 2004, נפתחו על ידי הבנק תיקי הוצאה לפועל כנגד הבעל והוא נקלע להליך של איחוד תיקים, ושילם מידי חודש לבנק וליתר נושיו מאות שקלים.
את המשכנתא לטובת הבנק הקפיד הבעל לשלם מידי חודש בחודשו, ובכך קנה לו את הזכות להתגורר בדירה. הבנק מצדו שמר על "שקט תעשייתי" כל עוד שולמה המשכנתא, ויצר מצג כלפי בני הזוג, בדבר הימנעות מהליכי פינוי.
כעבור 11 שנים, בשנת 2015, החליט הבנק לפתוח תיק מימוש משכון לצורך פינוי הלקוח ורעייתו מדירת המגורים. בעת פתיחת תיקי ההוצאה לפועל כנגד הבעל בשנת 2004, עמד החוב ע"ס של כ- 200,00 ₪. עם פתיחת תיק המשכון, עומד החוב ע"ס של העולה על 1,000,000 ₪! עניינו רואות, כי הבנק יצר לעצמו "תכנית חיסכון" נהדרת על גבם של בני הזוג. החוב צמח למימדים אדירים, אשר לטענת הבנק הצדיקו את מימוש הבית אלא שניסיונותיו לאורך השנים להתמנות ככונס נכסים כשלו במסגרת הוצאה לפועל.
משרדינו, באמצעות עוה"ד טל קדש, נקט בשני הליכים יזומים: האחד, הגשת טענת "פרעתי" ללשכת הוצאה לפועל לצורך עיכוב הליכים ובירור הטענה כי המשכנתא שולמה ועל כן תיק המימוש נפתח שלא כדין. השני, הגשת תביעה הצהרתית בשם רעיית הלקוח לבית המשפט לענייני משפחה, לפיו הנה הבעלים של 50% מדירת המגורים מכח הזכות לאיזון משאבים, בהיות הדירה נכס משפחתי מובהק, ולפיכך נתבקש בית המשפט לקבוע כי העיקולים על הדירה יצומצמו לחלקו של הבעל בלבד.
הבנק טען טענת "השתק שיפוטי" וניסה להיבנות מהצהרת האשה במסגרת הליכי פש"ר משנת 2006, במסגרתם טענה כי דירת המגורים אינה בבעלותה כי אם בבעלות הבעל בלבד, ומסיבה זו, לטענת הבנק, ניתן הפטר לחובותיה על ידי בית המשפט. מנגד, אנו טענו, כי בית המשפט המחוזי אשר דן בהליך הפש"ר, לא קבע ממצא עובדתי חיובי בנוגע לבעלות האשה בדירה ועל כן לא ניתן להיבנות מהצהרה זו, כדי לסלול את הדרך למימוש הדירה. לא זאת, אלא שהוכח בהליך הפש"ר שהבנק דווקא ראה בבני הזוג ביחד כבעלים של הדירה ועל כן הציע לשניהם להגיע להסדר משותף. הבנק, לאור העובדה שהכיר בזכויותיה הקנייניות של האשה בדירה, בהיותו נושה מקצועי, נמנע מלנקוט בהליכי מימוש משנת 2004, המועד שבו נפתחו תיק ההוצאה לפועל כנגד הבעל, וגם לאחר שניתן לאשה הפטר ע"י בית המשפט המחוזי, בשנת 2006, השתהה כתשע שנים נוספות (!!!) עם נקיטת הליכי מימוש, דבר המצביע על אוזלת ידו של הבנק וחוסר ניקיון כפיו בהפעלת זכויותיו לגבות.
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, קיבל את טענותיו של עוה"ד טל קדש, ופסק כי לא ניתן לקבל את טענות הבנק לעניין השתק שיפוטי לאור טענותיה הסותרות לכאורה של האשה בנוגע לבעלותה בדירה. בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות אשר הועלתה על ידי הבנק וקיבל ולו באופן לכאורי את טענת ההסתמכות והשיהוי של האשה ובעלה בנוגע להתנהלות הבנק לאורך למעלה מעשור. הבנק, פסק בית המשפט, נתפס כגוף מעין ציבורי הנדרש לרמה גבוה של איפוק בהפעלת זכויותיו הדיוניות כנגד חייבים ובתוך כך מוטלת עליו גם היתה החובה לבדוק את מצב הזכויות של האשה בדירה, גם בעת הליך פשיטת הרגל. בתוך כך, גם חוייב הבנק בהוצאות.
