הרשעתו של נוחי דנקנר על ידי בית המשפט בתל אביב בנפקת חברה בדרכי מרמה ובהרצת מניות החברה, החזירה אותי שלוש שנים אחורה, כשניהלנו תיק דגל כנגד בנק דיסקונט ומנהל סניף בבנק, אשר נתנו יד וסייעו להנפקת חברה בדרכי מרמה (תיק אזרחי). הטענה שלנו היתה כי לנוכח הליך הנפקה פיקטיבי בדרכי מרמה, קרסה החברה ונגרמו נזקים לבעל מניות בחברה המונפקת, שלא היה צד להנפקה וההליכים הפליליים כנגדו אף עוכבו. בסופו של יום, בית המשפט המחוזי ביקר את התנהלות הבנק ופסק כי מנהל הסניף בצוותא חדא עם בעל מניות אחר, פעלו לביצוע הנפקה פסולה ולפתיחת חשבונות פיקטיביים. מדובר בתיקים בעלי מאפיינים משותפים וזאת מעצם טבעה של הנפקה פסולה, שאינה עומדת בכללי השוויון בפני הציבור, ועליי לציין כי מספר גורמים הן במשפט דנקנר והן במשפט שלנו העידו בבית משפט או ברשות לנירות ערך. וביחד עם זאת, אותי תפסה יותר מכל, טענת ההגנה של דנקנר כי מדובר היה ב"הנפקת חברים" מיוחדת, שלא כוונה לציבור הרחב אלא לדנקנר עצמו, למשפחתו ולמקורביו שהאמינו בחברה והשקיעו על מנת לייצבה ייהנו וירוויחו על השקעתם. גם אם לא נקבל את טענת המאשימה בתיק כי כינוי זה ניתן על ידי דנקנר, רק בדיעבד לאור הסירוב של הציבור ובעיקר השוק המוסדי להשתתף בה, הרי שההנפקה היתה ציבורית וכוונה לכלל המשקיעים – מכלל השוק כולל המוסדיים, למרות שדנקנר ביקש בדיעבד למזער את תרומתם וכן את התעסקות אנשיו עם הפניה אליהם. גם במקרה של אותו תיק שנוהל על ידינו כנגד בנק דיסקונט, בוצעה הלכה למעשה "הנפקת חברים". הצלחנו להציג ראיות כי לצורך מימון רכישות המניות ניטלה הלוואה מהבנק וכספיה הופקדו בחשבונות החדשים שנפתחו כך שבכל חשבון הופקדו כ- 11,200 ₪, כאשר על פי ממצאי הביקורת של בנק ישראל, נפתחו בסניף מעל 150 חשבונות ופיקדונות ני"ע ללקוחות חדשים מתוכם 136 חשבונות פיקטיביים. נחזור לסוגיית נוחי דנקנר: העובדה שבני משפחתו של דנקנר השקיעו עשרות מיליוני שקלים בהנפקה, העובדה שדנקנר עצמו עמל והתקשר לכל גורם שסבר שיסכים להשקיע מכספו רק משום שפנה אליו בפנייה אישית, העובדה שדנקנר גייס את מנהלי הקונצרן למטרה זו, בכל אלה יש להצביע על כך שדנקנר עשה כל שבידו להעביר סיגנל לשוק שמצב החברה איתן ויציב, ולכן צדק השופט כבוב שפסק ברכיב זה, כי אין לקבל את גרסת דנקנר לפיה סיווג ההנפקה כהנפקת חברים ומקורבים מעידה על העדר מניע לשמירת שער המניה.
